על תופעת ההצקה והבריונות

על תופעת ההצקה והבריונות בין ילדים ובני נוער המתרחשת במרחבים הווירטואליים והפיזיים

הצקות במרחב הווירטואלי- למה הכוונה? על איזו תופעה מדובר?

הבריונות כיום אינה מתרחשת רק במרחב הפיזי אלא מקבלת יותר ויותר ביטוי גם באמצעות כלים טכנולוגיים, באמצעות רשת האינטרנט, הפלאפונים החכמים, אפליקציות למיניהן..

למעשה כל פגיעה שניתן לבצע במרחב הפיזי, למעט פגיעה פיזית כמו מכות, ניתן לבצע גם במרחב הווירטואלי. בין אם מדובר בקללות, השמצות, חרמות וכמובן במרחב הווירטואלי גם העלאת תמונות וקליפים. ההבדל בכל זאת בין בפגיעה במרחב הפיזי והווירטואלי הוא בזמינות, בקלות ובנגישות (במרחב הווירטואלי לא משנה אם הילד נמצא באזור), וכמובן במידיות של הדברים ובתפוצה העצומה.

 

על פי המחקר שנערך בתחום, מהי שכיחות תופעת הבריונות?

במחקר שנערך על יד פרופ' עמוס רולידר וד"ר מירן בוניאל נסים, בשיתוף עם מכון שריד במרץ השנה הראה כי

* כ-70% מהילדים בכיתות ג'-ט' חוו בריונות בשנה החולפת

* בנים ובנות הינם קורבנות לבריונות במידה כמעט שווה, אך השכיחות יורדת עם הגיל

* 47% מהילדים היו קורבנות לבריונות במרחב הווירטואלי בשנה האחרונה.

 

לאור הנתונים הללו, איך ילדים יכולים להתמודד עם מציאות שכזו?

הנושא נבדק במחקר והוצגו לילדים אסטרטגיות התמודדות- לדוגמא לשתף מישהו מצוות בית הספר, לשתף בן משפחה או הורה, להתרחק מהמציק, לעצור את המציק ועוד.

הנתונים מאוד מעניינים, ניתן לראות שכאשר מדובר בבריונות במציאות הפיזית, דהיינו בית הספר, הילדים משתמשים באסטרטגיות פעולה בשכיחות גבוהה יותר משמעותית, לעומת מצב של קורבנות לבריונות ווירטואלית.

* 43% מהילדים ענו שיפנו למישהו מצוות ביה"ס לאחר פגיעה במרחב הפיזי לעומת רק 12% שציינו זאת כאשר יפגעו במרחב הווירטואלי

* 34% פונים לעזרת המשפחה לאחר פגיעה בבי"ס לעומת רק 20% הנפגעים במרחב הווירטואלי

* 40% יתרחקו מהמציק כאשר ההצקה מתרחשת בביה"ס אולם רק 15% יעשו זאת כאשר ההצקה היא באינטרנט.

ממצאים אלו מראים שהרשת היא מרחב נוח לבריונות אך לא מרחב נוח להתמודדות עמה. ילדים חסרים בכלים להתמודדות ובעצם אין להם מענה הולם לפנייה במקרה של קורבנות ומצוקה.

 

אז אילו כלים ניתן לתת היום לילדים/הורים כאשר מדובר בפגיעה, במיוחד ברשת?

* איגוד האינטרנט הישראלי המעמיד קו חם וגם הנחיות במקרה של פגיעה ברשת.

* הכפתור האדום- יישום חינמי לדפדפן. בכל פעם שנתקלים במידע אלים ניתן לדווח אנונימית והכפתור האדום דואגים להסיר את המידע.

* מחלקת הסייבר במשטרה

* חשוב לפנות לספקית האינטרנט ולבדוק אילו כלים היא מספקת

* יחד עם כל זאת, אין יישום אשר מחליף את האחריות ההורית.

אם כך, איך ההורה יכול לדבר עם הילד שלו על בריונות ברשת וכיצד לפעול בעת צרה?

* חשוב לנצל שיחות אקראיות עם הילד לבדיקת אסטרטגיות פעולה, למשל "כיצד היית מגיב אם מישהו בכיתה היה פותח נגדך קבוצה?" היכולת לדבר על הדברים בנינוחות מאפשרת גם להורה לבדוק את הכוחות של הילד ולהציע כלים נוספים. גם אם הילד מבטל את השיחה, חשוב שלהורה תהיה אמירה המראה שניתן לפנות אליו והוא יהיה לצידו.

* הורים יקרים, הקפידו לעקוב ולהתעדכן בפעילות של ילדיכם באינטרנט- זוהי לא חדירה לפרטיות של ילדכם, זוהי חובתכם ההורית! הדרך היחידה בה תוכלו לוודא שילדכם נוהג באחריות, איננו פוגע ואיננו נפגע היא באמצעות מעורבות פעילה שלכם – צפייה, נוכחות ובדיקת נתוני גלישה (היסטוריית אתרים, רשימת אנשי קשר, היסטוריית שיחות וכדומה). עליכם להכיר את הרשת, את אפשרויות הגלישה ואת אופן ההתנהלות בה.

* דווחו לרשויות על כל גילוי של אלימות שילדכם נחשף אליו- במידה וגיליתם כי ילדכם נפגע או נחשף להצקות ברשת, דווחו על כך לרשויות הרלוונטיות (סגל בית הספר, משטרה וכו').

* עודדו את ילדכם להגן על חבריהם- בקשו מילדיכם לא לאפשר בשום פנים ואופן לפגוע בחבריהם, תבעו מהם ועודדו אותם לגלות את האומץ הדרוש ולא לאפשר לחבר להציק ולפגוע בילד אחר באמצעות הפייסבוק גם במחיר של הסתכנות באיבוד (זמני) של הפופולאריות שלהם. עודדו אותם לדווח לכם ואו למוריהם ללא השתהות על ילד הסובל מהצקה והתעללות באמצעות הרשת.