הורים

המלצה על טיפול

"רצינו להביע הערכתנו הגדולה לדרך בה טיפלת בילדנו היקר לנו מכל, ההבנה למה שנדרש, דרך העברת המסרים שהייתה מאוד ישירה ועם זאת מאוד תומכת, מכילה ומדרבנת לעמוד במשימות.

הצלחת לרתום את ילדנו לתהליך ללא התנגדות גדולה מצידו וזהו כבר חלק גדול מהתהליך. נכון שהיו ימים לא קלים ואולי עוד יהיו, אך בהחלט יש בידנו חלק נכבד מהכלים להתמודד. תבורך בדרכך!

צוות המרכז עומד מאחוריך ונושא בכבוד את הדגל.

תמיכתה של קרין המנחה, ההכוונה שנתנה לנו כהורים, ההבנה למצוקות שלנו ברגעים מסויימים והקשבה תמיד כשצריך, הם הקריטריון בהצלחה שלנו בתהליך. הסבלנות והסובלנות שלכם משתלמות.

אתם צוות מנצח שמשלים אחד את השני, המון תודות, מקווים שיהיו רק בשורות טובות והצלחות נוספות בהמשך, דרך צלחה לכולנו!"

משפחת וייס

רצינו רק להודות

"...רצינו להודות על התהליך שעברנו במהלך חצי שנה מדהימה מאז שהכרנו את צוות המרכז. פנינו מפוחדים ומהוססים,

קיבלתם אותנו בתחושה מעודדת ומחזקת. הרגשנו שהגענו לחוף מבטחים ויש על מי לסמוך. כך היה בהמשך הדרך שלא הייתה קלה לנו ולילדנו.

העצה שקיבלנו - "תעשו בדיוק את מה שהפרופסור אומר ותראו תוצאות",ואכן הן מיהרו להגיע.

נתתם לילד שלנו ולנו את הכוחות להאמין שיש שינוי והוא מדהים שקשה לתאר, מהדברים הקטנים ועד הצלחה גדולה עבורו. תודה על האוזן הקשבת, התמיכה והאמון שנטעתם בילד שלנו ומשם שאבנו את הכוחות..."

...החלום שלי זה שתבוא לראות את הבנים שלי

...החלום שלי זה שתבוא לראות את הבנים שלי, כאן בבית ובבית הספר, ותראה את תוצאות העצות שלך. אני רוצה שתראה, ותחווה, כמה שעזרת לי לגדל בנים לתפארת, למרות כל הקשיים שאני מתמודדת איתם. כולם פונים אליך עם שאלות ובעיות, אבל אני רוצה רק להודות לך ושתדע שצדקת. אם באמת מתמידים- יש תוצאות. מגיע לך להנות מההצלחה הזאת, ועם מה שאנחנו עברנו, זאת הצלחה ענקית!

קבל ממני את כל התודות והחיבוקים בעולם – יש לך חלק גדול בכל הטוב שיש לנו בחיינו.

 

 מכל הלב,

תודה מקרב לב

"...אנו מודים לך על הדרך המיוחדת בה הינך פועל ומפעיל את צוות עוזריך ועל התרומה הרבה שאתה מעניק למשפחות בישראל.במיוחד ברצוננו להעלות על הכתב את התרשמותנו החיובית והכנה מעבודתה של המנחה לימור אשר תמיד היתה זמינה לכל שאלה שנשאלה בכל עת וענתה באופן אדיב, מקצועי ויסודי. עבודתה ותרומתה מהווים דוגמא להשקעה מקצועית ולבבית בכל הקשור לטיפול במשפחתנו.   בהוקרה מקרב לב! ....."

 

 

 

עברה שנה..

"...עברה שנה מאז הגענו אליכם ובמקרה (או שלא),התפרסמה השבוע הכתבה המחמיאה,רציתי להצטרף למחמיאים!

גם לנו לא היה קל ללמוד את השפה החדשה אותה ניסיתם ללמד אותנו ויש כמובן עוד הרבה להוסיף וללמוד, אך בזכותכם נדמה כי חזר הסדר לבית והצלחנו להגשים לילדים חלום, לנסוע לטיול וגם לחזור עם חיוך ...."

יוצאים לדרך חדשה..

"...הערב חזרנו מפגישה בקליניקה של פרופסור עמוס רולידר, פגישה של לפני הסוף.

בחדר ההמתנה ראיתי את האמא עם המבט שמסתכל לשום מקום שאומר פחד ובילבול ו"מה יהיה"?

הסתכלתי וראיתי את עצמי לפני חצי שנה ורציתי לדבר ולספר ולהרגיע אך המשכתי להסתכל.

כשקראו לי לחדר פשוט נעמדתי מולה ושאלתי: "באיזה שלב אתם?" "באמצע" היא ענתה "ואת בסוף, נכון?"

" נכון!" עניתי, אך לא הייתי צריכה. עיני אמרו הכל. "את נראית כל כך מאושרת " לחשה לי כשצעדתי גאה כל כך שוב לקליניקה, בטוחה שזו הפעם האחרונה.

היום אחרי שמונה חודשים כאשר כל כך טוב ואחר ונכון, אני מבינה כמה קשה ובלתי נסבל היה לפני התהליך.

שמונה חודשים בעבור עוד כל כך הרבה שנים טובות.

השקעה קצרה לטווח א-ר-ו-ך!!!...." 

מירי

אמא מספרת על התהליך.

עדות של אימא:

"...לפני שנתיים בננו הבכור בן התשע סרב ביום בהיר אחד ללכת לבית הספר. ניסינו בטוב ניסינו ברע ודבר לא הועיל. הילד מצליח בלימודים, אהוב על חבריו, לא מצאנו שהילד סבל מאלימות או הצקה ובכל זאת הילד מסרב בתוקף. לאחר שצוות בית הספר לא הצליח גם לעזור והימים נקפו פנינו לפסיכולוג קליני מומלץ לעזרה. לאחר מספר פגישות איתנו ומספר פגישות עם הילד עדיין לא נרשמו תוצאות. הפסיכולוג היה נעים וחביב ואמר שנראה כי יש לעבוד על נושא הסמכות ההורית שלנו וכי הדבר יקח זמן. זמן לא ממש היה לנו מאחר והילד שהה עוד ועוד ימים מחוץ לכיתה ובנוסף גם הפסיק לשתף פעולה עם הפסיכולוג כך שכעת מצאנו את עצמנו מתמודדים ללא הצלחה בשתי חזיתות- שילך לבית הספר ושילך לפסיכולוג. הרגשנו שאנחנו לא מתקדמים. הרגשנו שאנחנו בבעיה קשה ושאנחנו זקוקים לפתרון אחר.

בשלב זה, פנינו לפרופסור רולידר. לא הכרנו את השיטה בה הוא עובד אבל החלטנו לנסות. כבר בשיחת הטלפון הראשונה קבלנו את ההרגשה שנקבל כלים מעשיים שיסייעו בפתרון הבעיה. ואכן כך היה. בפגישה הראשונה הבנו את קווי הפעולה ורצנו קדימה. הטיפול שקיבל בננו הותאם ספציפית למקרה ולדחיפותו. לא פגישה פעם בשבוע של 50 דקות אלא נוהל חירום. הוצמד אלינו מנתח התנהגות שהיה זמין עבורנו בכל שעה ונבנתה תוכנית מוטיבציה איתה התחלנו לעבוד. במסגרת התוכנית תוגמל הילד על עמידה ביעדים קטנים שהוצבו בפניו ובמקרה שלא עמד בהן נשללו זכויותיו לבילוי, מחשב, חברים ושאר פעילויות אהובות. במקביל קבלנו הדרכה כיצד להתמודד עם סערות, סופות זעם ושאר הנאות. הילד התחיל להבין שהפעם זה רציני. וגם אנחנו הרגשנו אחרת. לא עוד שיחות בארבע עיניים של הפסיכולוג עם בננו. אנחנו ההורים שלו ואנחנו נלמד איך להיות המטפלים הכי טובים שלו. הרגשנו שזה אפשרי, שאנחנו מקבלים את הכלים לכך ובגובה העיניים-

לא הרגשנו מואשמים, לא הרגשנו שנמתחת עלינו ביקורת, לא הרגשנו חוסר נוחות. הרגשנו שבאנו ללמוד ושהבעיה תיפתר תוך כדי שאנחנו שותפים מלאים.

בית הספר עורב גם הוא בתהליך. הצוות המטפל הגיע לפגישות בבית הספר והצליח לרתום אותם לשיתוף פעולה.

שלשה שבועות אחרי שהתחיל הטיפול בשיטה ההתנהגותית הוא הסתיים בהצלחה. הילד חזר לכיתה כאילו מעולם לא עזב אותה ואפילו, להפתעתנו, אמר לנו תודה. אמר שלבד לא היה מצליח לחזור ותודה שעזרנו לו. אנחנו אמרנו תודה לפרופסור רולידר ולצוות שלו ותודה לשיטה הזו. שעשתה לנו את הדברים פשוטים. שהחזירה לנו את הביטחון בהורות שלנו ושציידה אותנו בכלים להמשך. לא עוד תלות במטפלים. ריצה לאבחון כזה או אחר. יועצת בית הספר למשל חשבה שהפתרון צריך להיות תרופתי. אני לא יודעת איפה היינו היום אם היינו מקשיבים לה. אני בטוחה שיש הורים אחרים שמקשיבים.

עברו כאמור שנתיים, המשכנו לעבוד בשיטה הזו בבית והדברים עובדים.

בשנה שעברה נכנס בננו השני למערכת החינוך והתחלנו את הרומן עם המערכת בפיק ברכיים משום שידענו שיש לילד קשיים, אחרים הפעם, בתחום הלימודי והחברתי. גם איתו אנחנו עובדים בשיטה הזו- בנינו לו סדר יום מסודר עם מטלות מוגדרות, שיעורי הבית מוכנים בשעה קבועה ובתנאי ריכוז מקסימלים. בנינו תכנון שבועי עם מטלות וזכויות,הצלחנו לאתר כשרון בולט שלו ואנחנו מטפחים אותו באדיקות, ועוד מגוון פעולות שמקדמות את הילד. במקרה שלו, עוד לא השגנו שיתוף פעולה מלא עם מערכת החינוך אבל אנחנו לא מוותרים כי זה תפקידנו כהורים. אנחנו לא זקוקים לליווי צמוד של מטפלים אלא רק לייעוץ מדי פעם בסוגיות ספציפיות בהן אנו מתלבטים. אנחנו מרגישים שיש לנו דרך.

לפני שנה נולד בננו השלישי. הוא כבר יהיה תלמיד שיקבל תמיד 100, תמיד יעשה מה שיבקשו ממנו ולעולם לא נכעס עליו. ואם זה לא יהיה כך? הפעם, כבר נדע למי לפנות..."

תודה

פרופסור רולידר היקר מאוד!

 ביום חמישי האחרון, עליתי לשידור להתייעצות בקשר לבתי שרוצה לנעול נעלי עקב , והיא רק בת 12 וחצי...

אני רוצה להודות לך מקרב לב, שחיזקת את רוחי ואת דעתי, וגרמת לי בכך להשקיט את מצפוני שמא אני עושה עוול לילדתי.

יחד עם זאת, בתי הקשיבה לתכנית, ולמרות שהיא התאכזבה מעט, חל שינוי בעמדתה. היא הלכה עוד באותו הערב למסיבת בר-מצווה כיתתית, ולפני שהלכה היא הטיחה בפני : "בטח אהיה היחידה עם נעליים שטוחות!"

בשובה מהמסיבה היא ספרה שהיא לא הייתה היחידה, וההפך הוא הנכון - אחוז קטן מאוד מהבנות בכיתתה נעלו נעלי עקב...

מזה מספר ימים שבתי לא מבקשת עוד לנעול נעלי עקב. היא רק מצטערת על כך שלא שאלתי אותך מתי היא כן תוכל לנעול אותן...

 

שוב תודה! העצות שלך נהדרות תמיד! השתמשתי בטיפים שנתת בהזדמנויות שונות ובשלבים שונים במהלך גידול הבנות המקסימות שלי!

 שיהיה לך ולמשפחתך חג אביב כשר ושמח!

חני